מנחם מנדל מקוצק

בשנת ת"ר, 1839, לאחר תקופה ארוכה של מרה שחורה, דיכאון והתפרצויות זעם, סירב להמשיך בהנהגת עדתו, הסתגר בחדרו למשך עשרים שנה עד סוף ימיו. הוא נקט צעד זה לאחר פרישתו הדרמטית של תלמידו ורעו הקרוב ר' מרדכי יוסף ליינער מאיזביצה. הפרישה היתה הן על רקע אידיאולוגי והן על רקע אישי, כלומר – הן בשל מחלוקת עקרונית בעניינה של ההנהגה הצדיקית ותפישת העולם החסידית, והן בשל הבדלי מזג עמוקים ביניהם והפרש ניכר ביחסם לבני העדה החסידית.