אתי הילסום

"הבוקר רכבתי על האופניים ונהניתי מהשמים הרחבים המשתרעים לפניי בשולי העיר, ונשמתי את האוויר הצח שאין עליו הגבלות. בכל מקום תלויים שלטים האוסרים על יהודים לפנות בדרכים המובילות אל חיק הטבע. אבל השמים משתרעים גם מעל לפיסת הדרך המותרת לנו... אני מאמינה באלוהים ואני מאמינה בבני האדם ואני מעזה לומר דברים האלה בלי בושה מזויפת. החיים קשים, אבל זה לא נורא. צריך להתחיל בכך שנתייחס אל עצמנו ברצינות, השאר כבר יבוא מאליו... אני אדם מאושר, ואני מברכת על חיי, כן, גם בשנה הזאת, שנת 1942, השנה המי-יודע-כמה-למלחמה".