חורבן, אבל, ומשיחיות: איך הגענו עד הלום.

מאז האסון של 7 באוקטובר 2023 מצבנו בישראל הוא בין הגרועים שהיה אי פעם. כמאה אלף ישראלים הם פליטים בתוך ארצם ואינם יכולים לחזור לבתיהם בגלל מצב בטחוני מסוכן ביותר. דירוג האשראי של ישראל ירד. ישראל מבודדת בעולם יותר מאי פעם. אפילו ארה"ב כבר אינה ידידה ללא תנאי כמו פעם. המלחמה בעזה מדשדשת, גובה מאות קרבנות ואינה משיגה את מטרותיה, לא השבת החטופים ולא מיטוט חמאס ככוח מדיני וצבאי. גם המלחמה עם חיזבאללה אינה מסתיימת ואנחנו עומדים בפני מלחמה כוללת נוראה בלבנון שעלולה לגבות מאות ואלפי קרבנות נוספים. הממשלה ימנית קיצונית, אוטוקרטית ומשיחית, ומנסה למוטט את יסודות הדמוקרטיה ואת עצמאות הרשות השופטת. העם בישראל קרוע ולפחות מחציתו כועס מאד על הממשלה ושואף להפילה. בינתיים אף מנהיג מדיני לא לקח אחריות על המחדל הנורא של 7 באוקטובר 2023 ולא התפטר מתפקידו, ובוודאי לא כל הממשלה. איך הגענו למצב הנורא הזה? ננסה לענות על השאלה הקשה הזאת ע"י בחינה של אירועי חורבן בתולדותינו ושל תגובות אבל ומשיחיות מאז ועם היום.