הרצאה זו היא המשכה של ההרצאה הקודמת בנושא זה מיום 25/2/2024. בהרצאה הקודמת עמדנו על הסתירות הרבות בין הטקסטים המקראיים השונים הנוגעים לאבשלום בן דוד, לבתו מעכה, לאבים בנה, ולאסא בן אבים. השם אבשלום הוא שיבוש מכוון של השם האלילי הכנעני אבישלם שהוראתו אבי הוא שלם, כאשר שלם הוא אל השלמות הכנעני, בנו של אל. אבישלם קרא לבתו מעכה על שם אמו, מעכה בת תלמי מלך גשור, אשת דוד, והיא היתה עבורו אובייקט מקשר לאמו. במקום אחר נכתב ששם בתו היה תמר, כשם אחותו.
בהרצאה זו נציע השערות היסטוריות ופסיכולוגיות שמיישבות את הסתירות הללו. לשם כך נדון בסיפור המשפחתי של דוד המלך וצאצאיו עד המלך אסא שהיה הדור החמישי של בית דוד. מדובר בסיפור משפחתי טרגי, רצוף דרמות וטראומות שכללו גילוי-עריות, רצח-אח, ונסיון לרצח-אב. ניווכח שהיתה העברה בין-דורית של טראומות לאורך חמישה דורות: המלך דוד, בניו שלמה, אמנון ואבשלום, מעכה בת אבשלום ובעלה רחבעם בן שלמה, בנם אבים, ובנו אסא. נתמקד בתפקידה המרכזי והמכריע בפרשה זו של מעכה, שחוותה טראומות רבות וקשות: אחי-אביה אמנון אנס את אחות-אביה תמר, אביה אבשלום רצח את אחיו אמנון, אביה ברח מירושלים לגשור למשך שלוש שנים כדי להימלט מאביו דוד, אביה אבשלום מרד באביו דוד וניסה להרוג אותו, ואביה אבשלום נרצח ביד יואב שר-צבא דוד. מעכה נישאה לבן-דודה רחבעם בן שלמה והיתה אשתו האהובה מבין שמונה-עשרה נשותיו, ואף ילדה לו ארבעה ילדים, אבל היא סבלה ממצב נפשי פוסט-טראומטי שהשפיע על כל מהלך חייה. הטראומות והמוטיבים הנפשיים של גילוי עריות, רצח-אח ורצח-אב עברו מדור לדור במשפחת דוד המלך, עד לדור החמישי.
בהרצאה זו נתמקד בהשפעתה של מעכה בת אבשלום על בעלה רחבעם, על בנם אבים, ועל בנו אסא. לעתים קרובות רגשות ומעשים מיניים מסתירים מתחתם קונפליקטים נפשיים וטראומות קשות. למעכה, שעבדה את האלה אשרה והכניסה אותה לבית המקדש, היו רגשות מיניים עזים כלפי אביה, אחיה, ובנה, ובסופו של דבר זה הביא לגילוי-עריות עם בנה אבים, ברגע של חולשה או שגעון. לכן מעכה היתה אמו של אבים וגם אם בנו אסא. מעכה גידלה את אסא כאילו היה בנו של בעלה רחבעם, בעוד שלמעשה הוא היה בנו של אבים ונכדו של רחבעם. כאשר אסא גדל, בשנה השלישית למלכות אביו אבים, מעכה גילתה לו חלק מהאמת, אבל טענה שבנה אבים פיתה ואנס אותה, כמו שאמנון עשה לתמר. אסא התמלא חמת זעם על אביו ורצח אותו, אולי בעזרת מי מאחיו או מאחיו-למחצה שקינאו בו. אסא ראה ברצח אביו עונש ראוי על גילוי העריות שלו לאור הפסוק ”ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם“ (ויקרא כ:11). את אמו-סבתו מעכה אסא לא העניש, כי ראה בה קרבן של אביו אבים. בשנת חמש-עשרה למלכותו של אסא, כאשר מעכה הזדקנה וקרבו ימיה למות, היא גילתה לאסא את כל האמת. אסא זעם על אמו-סבתו מעכה, אבל לבו לא מלאו להרוג גם אותה. הוא הסיר אותה מכסאה כגבירה, הסיר את פסל האשרה שלה מבית המקדש, וביצעה הפיכה דתית נרחבת ודרמטית שבה כפה את דת יהוה כל על עמו, הוציא להורג את כל מי שסירב לוותר על עבודת האלילים, וביער את עבודת האלילים מממלכת יהודה. ההפיכה הדתית של אסא נבעה ישירות מרגשותיו העזים והקשים כלפי אמו-סבתו מעכה.
