ביום 4 בנובמבר 1995 רצח הסטודנט הצעיר יגאל עמיר את ראש הממשלה יצחק רבין ושינה בכך את מהלך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל. אנחנו מכירים רציחות פוליטיות לאורך כל ההיסטוריה האנושית, החל ברצח הפרעה המצרי רעמסס השלישי בשנת 1115 לפנה"ס, הרצח של אבנר בן נר שר צבא שאול ביד יואב בן צרויה שר צבא דוד בעת המאבק בין שאול לבין דוד על המלוכה בישראל, רצח סיסרא בידי יעל, רצח הולופרנס בידי יהודית, רצח יוליוס קיסר ברומא בשנת 44 לפני הספירה בידי ברוטוס וקסיוס, רצח הארכידוכס האוסטרי פרדיננד בידי גברילו פרינצ'יפ בשנת 1914 שהביא למלחמת העולם הראשונה ועד לרצח פרננדו וייאויסנסיו המועמד לנשיאות אקואדור באוגוסט 2023. העתונאים המסקרים את הרצח הפוליטי מכנים את הרוצח בכינויי גנאי כגון מפלצת, שטן, חלאה, טינופת, חית-אדם, לא-אנושי וכיו"ב. מטרתם הפסיכולוגית של הכינויים האלה היא להרחיק את הרוצח מאתנו ככל האפשר כדי שלא יהיה בינו לבינינו שום דמיון, וכדי לומר לעצמנו שאף אחד מאתנו לא היה מסוגל לבצע מעשה כזה. אבל למעשה הרוצח איננו חיה ואף לא מפלצת: הוא בן-אדם שסובל מבעיות נפשיות מורכבות וקשות שבסופו של דבר מביאות אותו למעשה הרצח. הרגשות הקשים שמניעים אותו מקורם במשפחת המוצא שלו, ומכוונים במקורם להוריו, אבל הוא אינו מודע לכך. הוא משוכנע שהמנהיג שהוא עומד לרצוח גרם נזק נורא לאומה, ושמחובתו לרצוח אותו. בלא מודע של הרוצח המנהיג מייצג את האב (או את האם!) והאומה מייצגת את האם, אבל הרוצח אינו מודע גם לכך. בהרצאה זו ננסה להבין לעומק את תולדות חייו של יגאל עמיר ומה הביא אותו למעשה הנואש.