רפורמים אורתודוכסים קונסרבטיבים מתי זה קרה?
הקהילות היהודיות הסגורות של ימי הביניים נפתחו ביחד עם כל אירופה אל רוחות הרנסנס, השוויון, הידע ואל הרבסולוטיזם הנאור במאה ה 18 בתקופה שקדמה למהפכות האמריקאית והצרפתית. אוירה וחקיקה שחלה כמעט בהיסח הדעת גם על היהודים.
לכן מפתיע לדעת שהרפורמה כזרם ביהדות קדמה לאורתודוכסיה. האורתודוכסיה החרדית שלנו מאוחרת אחרי הרפורמיות ביהדות, וראשיתה באמירה של החתם-סופר "חדש אסור מן הורה" בשנת 1800. החרדיות הייתה תגובת נגד להיפתחות הקהילה שנקראה יהדות רפורמית או נאולוגית שהייתה התפתחות כללית ברוח התקופה של המאות 17 וה 18 באירופה.
הקונסרבטיביות החלה באמצע המאה ה 19 כ "פוזיטיביזם היסטורי " על ידי זכריה פרנקל וההיסטוריון צבי גרץ כניסיון לסייג את הרפורמיות הנסחפת ולהישאר בעולם ההלכה והיהדות חסרת הגבולות הגיאוגרפיים. מסגרות "חרדיות" ראשונות התארגנו רק במאה העשרים. מפתיע לדעת שהרפורמיות קדמה לחרדיות בכלל, וקדמה לחרדיות הממוסדת אפילו בכמאתיים שנה.
אני קונסרבטיבי ובחגים אני שליח ציבור בבית הכנסת "קהילת היובל" הקונסרבטיבית בשכונה שלי קרית היובל. עשיתי את בר המצווה לבנים שלי בבתי כנסת קונסרבטיבים. כל המשפחה שלי בארצות הברית היא קונסרבטיבית וגם ממנהיגי הקונסרבטיבים. את בת המצוה ובר המצוה הם עושים בכותל 'עזרת ישראל' 'המשפחתי ' בירושלים. בבית הכנסת של סבא שלי בשטרסבורג ניגן גוי של שבת בעוגב בשבת וסבא שלי היה מנצח המקהלה וחזן. זה לא היה בית כנסת רפורמי. זאת היתה האורתודוכסיות של יהודי גרמניה. הנכד שלי בן ה 13 עשה בר מצווה עם הרב הרפורמי בעיר שבה הוא גר הרב נסע עם ספר התורה בשבת.
אני לא הלכתי לבית כנסת רפורמי כי לא ידעתי איך להסביר לנכדים שלי שהרפורמים בגרמניה ראו את עצמם 'גרמנים בני דת משה' ומחקו את "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני " מסידור התפילה.
בשנת 1855 פרש זכריה פרנקל מהכינוס הרפורמי בגרמניה כי התנגד לתפילה בשפת המקום ולהחלטות שעדיין לא היו נהוגות ושלא על פי ההלכה. הוא יסד את 'הפוזיטיביזם ההיסטורי' שההיסטוריון גרץ קיבע בספר 'תולדות עם ישראל ' שכתב. הוא קבע שרק מה שיתקבל על ידי העם בפועל יוכל להוות בסיס לשינוי, וגם הוא לא בניגוד להלכה אלא בהתאם להלכה.
בשואה למדו הרפורמים שזה לא עזר להם. גם יהודים רפורמים ואפילו מומרים לנצרות נשלחו למחנות ההשמדה. אחר כך הלכו הקונסרבטיבים בארה"ב בעקבות הרפורמים כשהנשים דרשו גם הן לעלות לתורה. היום כבר אין הבדל גדול בין הרפורמים לקונסרבטיבים. הרפורמיים נסוגו מחלק מהשינויים מרחיקי הלכת והקונסרבטיבים שינו לאט לאט לקולא על פי מינהגי הציבור שאושרו בפסקי הלכה של 'כנסת הרבנים' וכיום הם כבר נפגשים לרוב עם הרפורמים באמצע הדרך. ההבדל היטשטש. אלו שתי שתנועות של מליוני תומכים וחברים שלא ניתן להתעלם מהן, לא בישראל ובודאי שלא בתפוצות.
כיום הפוזטיביזם ההיסטורי הביא את התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית לנקודת אמצע שהיא דומה למגמות בחלק מהיהדות הדתית לאומית בישראל. המדובר הוא בעיקר ביחס לנשים בכלל ולתפקידי הנשים בעולם הדתי ובטקס הדתי. נראה שהיחס הזה לנשים הוא נקודת המחלוקת העמוקה והחשובה ביותר, ויתכן שהתפקיד החשוב הגדל והולך של הנשים בפועל בחיי המשפחה בחברה החרדית עתיד לשנות גם את נקודת המחלוקת הזאת בעשרות השנים הבאות, אך זה לא ייעשה על ידי מרד והתרסה אלא בהדרגה איטית זוחלת, פוזיטיביסטית היסטורית, שמשמעו שמוצאים צידוק בהלכה למה שהמציאות כבר יצרה בפועל.
