ברגע האחרון אני משנה את שם ההרצאה ומעדכן אותה ל " האם אחרי ה 7 באוקטובר צריך להוציא את הציור 'היהודי הנצחי ' מהמחסן ? " ואני מתלבט כמה מתוך השיר "גיא ההריגה" של חיים נחמן ביאליק אני אקריא, או שהמטרה של ההרצאות והשיחות האלו היא הפגה והקלה. אני חושב שאני אקריא את השיר בנוסח קרייני "רשמי" בהטעמה ספרדית עם "חית" גרונית ו "עין" לועית מזרחית. זה שיר ארוך. עוד לא החלטתי סופית. אני עדיין מתלבט. אני מקווה שהקריינות תיצור ריחוק ותקטין את הזעזוע למשמע התיאורים שכל כך מזכירים לי את ה 7 באוקטובר.
המאמר וההרצאה המקוריים עניינם הציור ' היהודי הנודד ' של שמואל הירשנברג שכונה גם 'היהודי הנצחי ', שהיה סמלו של בית הנכאת הלאומי שהוא כיום חלק ממוזיאון ישראל. כשהגיעו אנשים חשובים כמו ' אחד העם ' שהיה מנהל בחברת התה הבינלאומית ויסוצקי ותרם כספים להקמת הטכניון, הצטלם איתם הפרופסור בוריס שץ מנהל בצלאל כמובן בחזית הציור הזה. ציור שבו רואים יהודי מזוקן רץ מוכה אימה בין גופות מוטלות ארצה וצלבים גבוהים כעצים לבוש רק אזור מותניים דומה לזה שהיה נהוג לצייר את ישו על הצלב. הציור ביטא את הרציונאל של הציונות באותה תקופה. להציל את היהודים מהפוגרומים. כך ביטא הציור הזה של הצייר היהודי יליד פולין שמואל הירשנברג את הסיבה לציונות. תמונה אחת שווה אלף מילים וגם מגייסת כסף מתורמים. המורה שלי לאמנות יהודית מודרנית במכון שכטר שאלה את עצמה בקול באולם ההרצאות לאן נעלם הציור הענקי הזה אחרי שבית הנכאת בצלאל העביר את תכולתו למוזיאון ישראל ? לקחתי על עצמי לברר מה קרה לו והתשובה היתה קלה מדי. בנאלית. היהודי הנודד כבר לא כל כך נודד. הציונות נכשלה כשלון חרוץ בהצלת יהדות אירופה מהפוגרום אבל מאז היא הצליחה יותר מהצפוי. הרגש המניע את הציונת כבר אינו אימת הפוגרום. זה היה לפני שנה. היום אחרי השבת של שמחת תורה ה 7 אוקטובר 2023 אני שואל את עצמי אם לא היה נכון לנגב את האבק מעל התמונה הזאת ולשוב ולתלות אותה בחזית מוזיאון ישראל. אבל זהירות. התמונה מצריכה קיר גבוה. אני מסתכל בספר על הצייר שרכשתי. הגובה של התמונה הוא 343 ס"מ. אז תניחו אותה על הרצפה באלכסון קל, כמו שעשו בבצלאל לפני יותר ממאה שנה.
