הרפורמים קדמו לחרדים. איך לא ידעתי ?
העדה החרדית קמה רק בין שתי מלחמות העולם. היא המצאה חדשה שקמה מאה שנים אחרי הרפורמיות.
ביחד עם רוחות האמנציפציה שאחרי המהפכה הצרפתית באירופה קמו גם התנועות הרפורמיות.
משה סופר החתם סופר הגיב בשנת 1800 להפלת גבולות הקהילה במשפט "חדש אסור מן התורה".
אבל בעוד היהודים באירופה ובארה"ב מתארגנים בקהילות ומגדירים את עצמם: כרפורמים, ניאולוגים, ניאו-אורתודוכסים או קונסרבטיבים, כבר בעקבות משה מנדלסון עוד בתחילת המאה ה 19, היהדות החרדית הגדירה את עצמה ככזאת והקימה מוסדות רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, כמאה שנים אחרי הרפורמה.
בעיירה היהודית לא לבשו את הלבוש הנהוג כיום אצל החרדים. הלבוש החרדי אומץ במאה העשרים כדי לבדל את לובשיו מהניאו-אורתודוכסים, שהם מה שאנחנו קוראים כיום הדתיים-לאומיים או מי שהגדירו כמו הרש"ר הירש "תורה עם דרך ארץ " והוגדרו גם כ "תורה ועבודה", וגם הם קדמו לחרדים.
כיום השתלט הנרטיב, שמציג את העדה החרדית בתור מי שהיא הזרם הוותיק ביותר ששומר את מנהגי הקהילה היהודית העתיקה בימי הביניים,
אבל לימוד של ההיסטוריה מראה שהמציאות לא הייתה כפי שהסיפור הזה השתרש. החרדים אינם שומרים את מנהגי הקהילות של לפני מאות שנים.
הם פיתחו מערכת התנהגויות ומנהגים חדשה, שמכוונת לרוב להתבדל ולשמור את עצמה כנגד החידושים ברוח הזמן, שאינם נראים להם. הם בראו ובוראים כל הזמן חידושים כנגד החידושים. הם הזרם החדש מבין ארבעת הזרמים העיקריים ביהדות.
איך ישענו ובעצם לא ידענו...
