לכאורה הכל ברור לנו לגבי המלחמה שלנו בעזה. ביום שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד 7 באוקטובר 2023 נפלה עלינו התקפת פתע רצחנית ואכזרית ביותר של כוח נוחבה, יחידת העלית של חמאס (תנועת ההתנגדות האסלאמית), שלוחמיה מאומנים לרצוח, לאנוס, לכרות ראשים, לשסף גרונות, לטבוח בילדים, נשים וזקנים, לחטוף אנשים, להתעלל בגופות נרצחים, ולבצע כל זוועה אפשרית נוספת מבלי להרגיש נקיפות מצפון או היסוס כלשהו. כאלף ומאתיים ישראלים נטבחו, נשים רבות נאנסו באכזריות והומתו, מעשי זוועה רבים נוספים התבצעו, ואחרי קרבות מרים וקשים במשך אותו יום לוחמי חמאס שנותרו בחיים חזרו לרצועת עזה עם יותר ממאתיים חטופים, כולל זקנים, נשים וטף. מאז ועד היו מתחוללת מלחמה קשה בעזה שבה נהרגו עד כה אלפי לוחמי חמאס ויותר מעשרת אלפים אזרחים ערבים פלסטיניים תושבי עזה, וכן כחמש מאות לוחמים ישראליים. אנחנו נחושים למוטט את חמאס ולהעבירו מן הארץ. יחד ננצח. עד כאן הכל ברור לכאורה. ברם, יש הרבה שאלות שאין להם מענה רציונלי: איך יכלו מנהיגינו לראות את לוחמי חמאס מתאמנים מול עינינו ולא להאמין שהם מתכוונים ברצינות לבצע את הטבח? איך הם יכלו להזניח את ישובי עוטף עזה לגורלם המר? איך יכולנו במשך כמעט שנה שלמה להתעסק בהפיכה המשטרית ובמחאה מבלי לשים לה למה שעומד לקרות בעזה? איך קיבלנו ממשלה ימנית, לאומנית, דתית ומשיחית שרוצה לחסל את מערכת המשפט הבלתי-תלויה שלנו ולהכפיפה לרשות המבצעת? אין יתכן שנאשם בפלילים ועבריינים לשעבר ינהלו את מדינתנו ויגרמו לנו אסונות? מה הקשר בין מה שקרה לנו בפוליטיקה בשנה האחרונה לבין מה שקרה לנו בעזה? מדוע פוליטיקאים מרוכזים כל כך בעצמם ואין להם אמפתיה למה שקורה לנו? מדוע המנהיגים שלנו אינם מעמידים את שחרור החטופים בראש סדר העדיפויות שלהם? האם החטופים שנשארו בעזה עדיין בכלל חיים? ומה אם לא ננצח? האם אנחנו יודעים איך נסיים את המלחמה בעזה ומי ינהל את רצועת עזה לאחר מכן? מדוע איננו מדיחים מיד את האחראים לאסון הנורא שלנו? מהי הפסיכולוגיה של המלחמה? מדוע האנושות מחולקת למדינות-אומות שלעתים קרובות נלחמות זו בזו? ומה היא הפסיכולוגיה של הערבים, של חמאס, ושל יחיא סינוואר שגורמת להם ומאפשרת להם לבצע מעשי זוועה כאלה? אנסה להשיב על חלק מהשאלות הנ"ל בהרצאה שלפניכם.
