המקורות האליליים של חג החנוכה: פולחן אל השמש ומפנה החורף

אנחנו חוגגים את חג החנוכה לזכר נצחון המכבים על היוונים וחנוכת בית המקדש בירושלים בתקופת הבית השני (באמצע המאה השניה לפנה"ס). אנחנו שרים כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן... אנו נושאי לפידים... באנו חושך לגרש... ברם, בספר המקבים (שנכתב ביוונית ע"י יהודי מתייוון באלכסנדריה) אין זכר ללפידים ואף לא לנס פך השמן. יש בו אגדה על אש שירדה מן השמים אל המזבח בבית  המקדש. אין זה מקרה שמועד החג הזה הוא בעת מפנה החורף, ביום הקצר ביותר בשנה. לפני מפנה החורף הימים הולכים ומתקצרים והשמש מופיעה פחות ופחות. שמש (Shamash) היה אל אכדי (אשורי ובבלי) שאומץ ע"י הכנענים. אבותינו האמינו באל שמש ופחדו שהוא יעלם ולא יחזור ואז כולם ימותו. הם הקריבו את בנם הבכור לאל שמש כדי שהוא לא יעלם ויחזור אליהם. אבותינו עבדו גם את האלים הכנעניים האחרים, אל, אשרה, בעל, מלך, ועשתורת, בו זמנית עם עבודת יהוה. הכהנים והנביאים זעקו שוב ושוב נגד המלכים שהעבירו את בניהם באש, אבל רוב העם עבד את מלך (Molech), אל האש, ואת שמש אל השמש. השם שמשון (Shamshon) נגזר משמו של האל שמש. הנקדנים הטבריינים המאה העשירית לספירה שיבשו את הביטוי של כל השמות המקראיים, כי הם ידעו רק ערבית, עברית וארמית ולא יכלו לקרוא את ביטויי השמות כפי שהופיעו בתרגומי התנ"ך ליוונית וללטינית. כיום האב תוקף את אבר המין של בנו הבכור בברית המילה. ההרצאה תעסוק בתהליכים הפסיכולוגיים שגרמו לבני אדם להאמין שהשמש הוא אל ולאבות להקריב לו את בנם הבכור, ושמאפשרים עדיין לאב לחתוך חלק מאבר המין של בנו.