חוק הירושה, תשכ"ה-1965, מכיר בארבעה סוגים עיקריים של צוואות, ולכל אחד מהם דרישות ספציפיות:
- צוואה בכתב יד:
צוואה זו חייבת להיות כתובה כולה, מתחילתה ועד סופה, בכתב ידו של המצווה (האדם העורך את הצוואה). היא חייבת לכלול תאריך כתוב אף הוא בכתב ידו של המצווה, וחתימתו. צוואה זו אינה דורשת נוכחות עדים או עורך דין.
2. צוואה בפני עדים: נערכת ע"י עו"ד
צוואה זו חייבת להיות בכתב (יכולה להיות מודפסת). המצווה חייב לחתום עליה בפני שני עדים, ולאחר מכן העדים מאשרים בחתימת ידם על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וחתם עליה.
3. צוואה בפני רשות:
צוואה זו נערכת בפני "רשות" שהיא שופט, רשם בית משפט, רשם לענייני ירושה או נוטריון. הצוואה יכולה להימסר לרשות בכתב, או להיאמר בעל פה בפניה. הרשות תרשום את דברי המצווה ותאשר בחתימתה שהצוואה נערכה בפניה. בצוואה נוטריונית, הנוטריון חותם ומאשר את הצוואה בחותמו הרשמי.
4. צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע):
צוואה זו היא חריגה מאוד ומתאימה למצבים קיצוניים בלבד. היא נערכת כאשר המצווה נמצא במצב של גסיסה או רואה עצמו מול פני המוות (למשל, חייל בקרב, אדם במצב חירום רפואי קריטי), ואינו יכול לערוך צוואה בדרך אחרת. המצווה מביע את רצונו בעל פה בפני שני עדים. העדים חייבים לרשום את דברי המצווה בהקדם האפשרי ולהפקיד את הרישום אצל רשם הירושה.
צוואה הדדית:
חשוב לציין, בנוסף לסוגי הצוואות הפורמליים הללו, קיימת גם צוואה הדדית, שהיא הסכם בין בני זוג (לרוב, אך לא רק) הכולל הוראות משותפות והדדיות לגבי הורשת רכושם. צוואה זו יכולה להיערך בכל אחת מהצורות הפורמליות (לרוב בעדים או בפני נוטריון), אך המאפיין הייחודי שלה הוא התלות ההדדית בין הוראות הצוואות של בני הזוג והגבלת יכולת השינוי באופן חד צדדי
